מודעות תנועתית רגשית
משפט סיני עתיק אומר: "אין לנפש סוד שההתנהגות לא מגלה"
על פי קן דיכטוואלד, פסיכוגריאטר, בספרו גופנפש מקובל למנות 5 מרכיבים המשפיעים על עיצוב הגופנפש האנושי: תורשה, פעילות וחשיפה גופנית, פעילות וחשיפה רגשית ופסיכולוגית, תזונה ותנאים סביבתיים
משה פלדנקרייז בספרו "גוף והתנהגות בוגרת" הטביע את המושג "תבנית החרדה הגופנית."
חשבו על הרגעים הנעימים ביותר שחוויתם במהלך חייכם עד כה – מילים טובות שנאמרו על אוזניכם, מתנה מאדם אהוב ששימחה אתכם במיוחד, אולי מכתב שבח שקיבלתם… שימו לב לאופן שבו אתם נושאים את הראש, כיצד מסתדרת הנשימה שלכם, עד כמה אתם חשים זקופים וגאים.
על מנת לברר לעצמכם את התחושות האחרות, של חשש, חרדה, פחד…תוכל לנסות ולדמיין מצבי בהלה או מפגש עם חוויה לא מוכרת. התגובה הראשונית של אדם לפחד היא התכווצות עזה של השרירים בחלקו הקדמי של הגוף בייחוד אלו של אזור הבטן והסרעפת. כתוצאה מכך, תתקיים עצירת נשימה ויש סיכוי רב לכך שיתווספו אליה מצבי הפרעות כלי דם, הופעה של דופק מואץ, הזעה ועוד.
אם נצא מנקודת הנחה שהאדם מגיב לזעזועים הרגשיים, לפחדים ולחרדות הקיימים בחיי היומיום, נמצא שבמערכת אנושית בריאה, בתגובה לאירועים החיצוניים חלים שינויים ביציבה ובאופן התנועה.
נסה להיזכר בעצמך, כילד, עת ננזפת על ידי אדם סמכותי. ראשך הורכן. לחייך סמקו, כתפיך שחו. עבר זמן עד שחשת שהנך יכול שוב לזקוף את קומתך ולהישיר מבט.
"אנו יכולים לרפא מכת חרב, אך לא מהלומה של הלשון"
(משפט סיני עתיק)
חוויות רבות רשומות בספר של כל אחד מאיתנו. חלקן נפלאות ואנו מתחממים לאורן גם היום וחלקן קשות ולא נעימות. מניסיוני למדתי כי אדם שעבר טראומה, לא בקלות תוכל תבנית גופו להשתחרר מהחוויה הקשה. השרירים זוכרים ונושאים איתם את ההתכווצות החזקה. הלסתות שהתהדקו, העיניים שנעצמו בחוזקה, הצוואר שהתקצר, הנשימה שנעתקה…גם לאחר שנדבר על החוויה ונעבד אותה בעזרת איש מקצוע ימשיך גופינו להגיב באותו האופן מבלי שיחול בו שינוי.
תבניות תנועתיות אלה יכולות להביא למכאובים רבים ולמוגבלות תנועתית. לא תמיד נוכל לקשר בין החוויה שעברנו והסתיימה ובין האופן שבו אנו מתנהלים מאז האירוע.
אילו הרגלים תנועתיים מנעורינו אנו מממשיכים לקיים גם היום, הרגלים שאינם רלוונטיים עוד לחיינו?
איפה בגוף חשנו את הפגיעה האישית מסירוב שקיבלנו? מדחייה רומנטית? מאכזבה מקצועית?
מה זה עשה לנשימה שלנו?
אחרי שעבר הכאב מהתאונה שעברנו – מה נשאר אצלנו?
חזרנו הביתה ומצאנו שכבר ביקרו אותנו, הגנבים. התסכול, המרירות, הכעס, מה נותר מהם בגופנו?
כשאנו חושבים על המילה "יכולת" מה זה עושה לנו?
שיעורים אישיים ושיעורים קבוצתיים בשיטת פלדנקרייז יעזרו לארגן מחדש את יכולת התנועה ויאפשרו לך תפקוד קל, נעים ונוח, יחדדו את יכולת ההקשבה העצמית לגוף, ומשם הדרך לשכלול היכולת פרוסה כשטיח אדום לרגלנו.
בשיטת פלדנקרייז אנו משתמשים בתנועות הרגליות ופונקציונאליות במישורי תנועה לא הרגליים. שם אנו יכולים לחוות שוב חוויות ראשוניות של תנועה נקייה וחוקרת.
כתוצאה מחוויית הלמידה הזו, המערכת שלנו מסוגלת לקבל תנועות ישנות כחדשות ולאמץ אלינו את הנוח והנעים.
בסיום שיעור בשיטת פלדנקרייז נחוש לרוב שינויים.
בתחושת הגובה והאורך שלנו
בשינוי הנשימה.
בשקט ובשלווה שאופפים אותנו
ואנו מוכנים להמשך השבוע שלנו.
"אני מאפשר לאנשים לחוש מה שהם לא חשים כדי שיוכלו לעשות מה שהם רוצים לעשות…"
(משה פלדנקרייז ל-בנדלר, ממפתחי ה NLP)