גמישות מחשבתית
חוקרים שבחנו לאורך השנים את המושג "גמישות מחשבתית" הגדירו אותו כ-"יכולת ליצור זרם של רעיונות תוך שינוי כיוון או תיקון מידע" (Torrance Guilford 1967,1970) וכ- "יכולת להסתכל על דבר מזוויות שונות" (Sternberg and Powell, 1983). גמישות מחשבתית הינה אחד האיפיונים החשובים ביותר של התנהגות אינטליגנטית.
החוקרים מסכימים כי ילדים ומתבגרים הינם, בדרך כלל, יצירתיים ובעלי יכולת טובה יותר לגמישות מחשבתית, אך יכולת זו פוחתת בהתבגרותם. גמישות זו באה לידי ביטוי בשני כיוונים מנוגדים. מחד, ילדים מגלים יכולת טובה יותר לחשיבה עקבית ואף דבקים בשיטות אותן מצאו כיעילות בפתרון בעיות. מאידך, כשיש צורך בכך הם מסוגלים לשנות דרכי עבודה ולהחליפן בשיטות מוצלחות יותר.
מתוך ההבנה שהאדם, האורגניזם, הוא תולדה של הרגלים ועל בסיס ההנחה של פלדנקרייז שהרגל הוא מצוין – בתנאי שיודעים לצאת ממנו, אנו מציעים במהלך השיעורים בשיטת פלדנקרייז דרכי התבוננות ותנועה שונות על הרגלינו בתנוחות ובתנאי מוצא שונים ובלתי רגילים. למשל – שכיבה על הבטן כשראש מופנה לכיוון מסוים וביצוע תנועה עם יד זו או אחרת לכיוון לא הרגלי.
תלמיד / משתתף בשיעור שנענה לחוויה, מסוגל אחר כך לגלות יכולת תנועתית טובה יותר שנובעת מהגמישות המחשבתית שפיתח.
כשאני עוסקת בהרגל ובחוסר יכולת לצאת ממנו, אני אפילו מתייחסת ל-
- חוסר יכולת להירדם מחוץ לבית
- חוסר יכולת לגשת לשירותים במקומות ציבוריים
- חוסר יכולת לישון על כרית ועם שמיכה אחרת
- חוסר יכולת לשנות בקלות הרגלי חיים
- שינויים הנדרשים מאיתנו בהרגלי הגלישה שלנו באינטרנט, למשל באתר Facebook בו מתרחשים שינויים לעיתים קרובות
אני מאמינה שאם לא נלמד לשנות – לא נוכל להיות גמישים. זה מתחיל במחשבה ועובר מהר אל הנשימה והגוף.
סיפור על חשיבה מחוץ לקופסא
יש סיפור פסיכולוגי ישן על אדם זקן בגמלאות שמנוחתו הופרעה ע"י קבוצת ילדים שנהגו לשחק מתחת לחלון דירתו הקטנה שבקומה הראשונה. הוא העריך שלצעוק עליהם ולגרשם, לא יהיה נבון ואולי גם לא ישא פרי. אז הוא יצא החוצה אליהם ואמר להם שהוא נהנה לשמוע את קולותיהם של ילדים משחקים ושהוא מוכן לתת לכל אחד מהם 25 סנט אם ישחקו מתחת לחלונו. הילדים התמוגגו מהרעיון.
הוא שילם להם 25 סנט בכל יום משך כל השבוע. בשבוע השני הוא יצא אליהם שוב, אחרי המשחק, והסביר להם שבגלל שאין לו כל כך הרבה כסף הוא ישלם להם עכשיו רק 10 סנט לכל אחד. הילדים לא אהבו את ההורדה בתשלום. חלקם עזב, אבל רובם נשארו.
בתחילת השבוע השלישי יצא שוב הגמלאי הזקן אל הילדים והסביר להם שהוא ממש עני והוא לא יכול לאפשר לעצמו תשלום כזה. הוא ישלם מעכשיו רק סנט אחד ליום לכל אחד מהם. הילדים עזבו בזעם תוך שהם מפטירים לעברו שהם לא מוכנים לשחק תחת חלונו עבור פרוטות.
(מתוך הספר "יִתְרוֹן הגמישות" של ד"ר אַל סיבֶּרְט)
"למדתי בחיי, שכּיתת הלימוד הטובה ביותר היא למרגלותיו של אדם זקן"