הי אילה,
אני רוצה לספר לך מה היה אחרי שהיינו אצלך בפעם האחרונה,
את יודעת שאנחנו מבקרים אצלך בכל פעם שהילדים עוברים איזה שלב התפתחותי – התהפכות, זחילה, ישיבה, ועכשיו – עמידה.
לצערי לא יכולתי הפעם לבוא, אבל ראיתי את מה שנעם צילם. בבוקר שאחרי, אני מתיישבת עם עומר על השטיח לשחק, הילד מטפס עלי, נעמד, ובמבט של ניצחון על הפנים עוזב ידיים ועומד. הוא עומד איזה עשר שניות בתנוחה של גולש סנואובורד, אומר גגגגננננננ ומסתכל עלי כולו מבסוט. מתוק כזה.
איזה יופי זה עובד הפלדנקרייז, ותמיד כל כך מהר. בשיעור של הזחילה עומר עוד לא זחל בכלל כשבאנו, ובסוף השיעור הוא כבר זחל. נראה לי שלא קל להיות תאום של יואב. יואב זריז, אתלטי, אנחנו קוראים לו הספיידר בייבי. ולעומר הכל קצת יותר לאט, קצת יותר מגושם. שזה בסדר גמור אבל מתסכל.
אז מזל שיש אותך לבוא אלייך כשצריך, עם הידיים שלך הטובות שיודעות לשים את העצמות במקום, ואת התנועות במקום, וללמד אותנו איך לעודד את התנועה לקרות מעצמה.
נתראה בהליכה. רחל