טיפול פלדנקרייז לילד עם קלאבפוט

טיפול פלדנקרייז לילד עם קלאבפוט
(עדות של האם)

אני רואה את הגמישות של כף הרגל.
אני רואה אותו מתפקד ביום יום: הולך יציב, רץ, קופץ עם שתי הרגליים יחד, מטפס על מסלעות עם שתי הרגליים ויש לו שיווי משקל טוב.
הוא לא נופל ולא מתגלגל למרות שהשטח שהוא דורך עליו לא פעם יכול להוביל אותו לנפילה. הוא מצליח לעלות מדרגות ללא עזרה כשרגל שמאל מובילה – דבר שהיה לו קשה מאוד – אפילו כמעט בלתי אפשרי. רק רגל ימין תמיד הובילה. אני רואה שהיו לו כל מיני רגישויות ברגל או באצבעות שהיום הן הרבה פחות.
המטפלת עובדת איתו הרבה על שווי משקל. הוא יכול לעמוד על רגל שמאל על מנת להעביר את רגל ימין מעבר לגדר למשל. או לחילופין – להעביר את רגל שמאל מעבר לגדר, או להעביר אותה על מנת לעלות על הבימבה – זה לא דבר שהיה מובן מאליו.

הוא יודע להשתמש מאוד יפה ברגל שמאל. היא הרבה יותר חזקה ממה שהיתה בעבר. טונוס השרירים שלו הרבה יותר רפוי.
אזור בית החזה שלו היה מאוד נוקשה. את תנועת ההתרוממות שלו הוא היה עושה בכח בית החזה. היום הוא עושה אותה מהאגן. בכלל הוא משתמש יותר בכל הגוף ולא רק בבית החזה. היא עובדת איתו על שימוש בשתי הידיים בגלל הקשר בין עבודת הידיים לבין מפרק הירך. יכול להיות שחלק מהדברים הם "דפקטים" שאיתם הוא נולד ולא קשורים לקלאבפוט וגם אותם היא שיפרה.
אני גם רואה אותו לעומת ילדים אחרים ויש דברים שהוא עושה יותר טוב מהם למרות הקלאבפוט.
פן אחר, שהוא לדעתי תוצאה נילווית של העבודה האינטנסיבית איתו, זה הפן הוורבלי והקוגניטיבי. הוא מאוד מפותח גם מהבחינה הורבאלית והקוגניטיבית. אני מעריכה שיש קשר בין הדברים.

בקיצור – "יש תמורה בעד האגרה".