למידה בתנועה
פלדנקרייז עוסק בהרצאותיו ובכתביו בנושא הדימוי העצמי.
לדבריו, דמות עצמנו משתנה במהלך החיים. הוא מביא אסמכתאות רבות על דימוי גוף במוח הקטן (הומונקולוס) והייצוג של האיברים השונים במוח ביחס לנוכחותם בתפקוד היומי.
פלדנקרייז עסק בדימוי העצמי בפן הפסיכולוגי ובדמות האדם הוויטרובי – ציור של לאונרדו דה וינצ'י משנת 1490 המדגים גבר ערום המניח ידיו לצדדים ומוקף עיגול וריבוע בו זמנית.
הציור המדובר עוסק בפרופורציות הגוף הגברי, והקשר המופלא בין מידות הפרופורציה הללו אל האומנות ואל מונח נוסף – יחס הזהב: מספר קבוע 1.618 המייצג את היחס בין חלקים שנמצא ומתגלה בצורות ובטבע ונחשב עד לימינו אילו כ"יופי אוניברסאלי" וקיים גם בגוף האדם.
בסופו של דבר, בחר פלדנקרייז להתמקד בדמות עצמנו בפן התנועתי.
הוא טוען שדמות עצמנו מורכבת מארבעה חלקים שונים הלוקחים תמיד חלק בכל פעולה: תנועה, תחושה, הרגשה ומחשבה ומתקיימים במצב שבו אנו ערים.
תחושה: ריח, מישוש, ראיה, שמיעה וטעם ואליהם הוא מצרף את החוש הקינסטטי – התמצאות במרחב, הזמן והקצב.
הרגשה: מלבד הרגשות השכיחים; שמחה, עצב, כעס, גם הרגשת ערך עצמי, נחיתות, דיכאון, שאפתנות, חוסר סובלנות, רגישות מוגברת ועוד.
מחשבה: הפונקציות השכליות כגון: הבחנה וניגוד בין ימין ושמאל, טוב ורע, נכון ולא נכון. הבנה ויכולת ההבנה, מיון, הבחנה בסדרים, לדעת מה חשים ומרגישים, לזכור ועוד.
תנועה: בזו יש לכלול את כל שינויי המצב והיחס של האברים בזמן ובמרחב, כלומר גם הנשימה, האכילה, השתייה והדיבור, פעימות הלב, מחזור הדם, העיכול ועוד.
פלדנקרייז הגיע למסקנה כי בזמן שאנו ערים, פועלים בו בזמן כל החלקים המרכיבים את דמות עצמנו ומשפיעים זה על זה ולכן הוא בוחר במרכיב התנועה כבסיס לפעולות לתיקון עצמי ומונה 9 סיבות מפורטות לכך:
1. מערכת העצבים בעיקרה עוסקת בתנועה.
2. קל יתר להבחין באיכות התנועה
3. ניסיוננו בתנועה גדול יותר
4. יכולת התנועה חשובה לעיצוב ערך עצמי
5. כל פעילות שרירית היא תנועה
6. התנועה משקפת את הנעשה במערכת העצבים
7. התנועה היא יסוד התודעה
8. הנשימה כתודעה.
9. בהעלם תנועה נשמט הבסיס למחשבה ולתחושה
הסבר מלא ופרוט ניתן למצוא בספרו של פלדנקרייז: "שכלול היכולת"
חוג פלדנקרייז ברעננה,
בהדרכת אילה טייכמן
מתקיים במשכן למוסיקה ואמנויות
בימי א' וה' בשעה 09:00
צרי קשר לתיאום השתתפות