טיפול בתינוק עם עיכוב התפתחותי בשל מחלה תורשתית

טיפול בתינוק עם עיכוב התפתחותי בשל מחלה תורשתית

אסמס שהתקבל אצלי הבוקר אמר כך:
"אור נעמד היום לבד, לראשונה! התיישב בזהירות ונעמד שוב! אוהב לאכול לבד מבקבוק ואוכל רגיל. גם מצייר…תודה על עזרתך!"

ובכן – אור הוא ילד בן שנה ו-5 חודשים, ילד שלישי במשפחתו (המקסימה) שנולד בתחילת שבוע 36 – מאוד היפוטוני וללא רפלקסים (מציצה/ יניקה, עיניים, ברכיים, מרפקים).

הוא אובחן כחולה במחלה גנטית בשם דיסאוטונומיה משפחתית. הוא סבל מריפלוקס ובשל החשש לשאיפת מזון לריאות בילה אור את 3 חודשים חייו הראשונים בעיקר בשיפוע. (כשהמזרון מורם בצד אחד)

מתוך הויקיפדיה…"מערכת העצבים בגוף האדם נחלקת לשני חלקים: האחת רצונית והיא הנשלטת על ידי הרצונות של האדם, השנייה היא מערכת העצבים הלא רצונית אשר מעצבבת את האיברים בגוף האדם שאין לנו שליטה עליהם כגון: שריר הלב, מערכת העיכול, כלי הדם, רפלקסים ועוד.
המחלה פוגעת במערכת העצבים הלא רצונית (האוטונומית) ומכאן שמה "דיס-אוטונומיה", כלומר, מערכת העצבים הלא רצונית לוקה בתפקודה. הפגיעה במערכת הלא רצונית מביאה בעקיפין לפגיעה במערכת התחושתית (הסנסורית) ובמערכת השרירית (המוטורית)."…

אור היה בן שנה ושלושה חודשים כשנפגשנו לראשונה – (אור, אמא שלו ואני) והוא קיבל ממני 5 שיעורים (= טיפולים) בלבד.

במפגש הראשון התרשמתי כי אור הוא ילד אינטליגנטי בצורה בלתי רגילה, מכיר כבר את כל ה"כפתורים" של אמא, בעל יכולת התבוננות ומסוגל ליצור קשר עין משובח.
השיעור עסק בעיקר ברגולציה של טונוס שריר – טפיחות ומגע עמוק. אמא של אור אמרה שהילד מתמכר. הוא פשוט קיבל את המגע באהבה. לימדתי את האם את הפעולות שביצעתי. הזמנתי אותה ללמד את כל הסובבים את אור את אותם הדברים. ושלחתי אותם לדרכם "לעשות שיעורי בית".

במפגש השני – היה כבר ברור יותר מה הדפוס הדומיננטי של אור (אקסטנציה = זקיפה) ובאיזה אופן הוא משתמש ברגליו ובידיו.

אחרכך – קיימנו אור ואני – "שיחות" קולניות ותקשורת תנועתית – כך שבכל שיעור אנחנו חוזרים על התנועות הקודמות ועוסקים בתנועות הבאות בתור על פי אבני הדרך.

במפגש הרביעי השתנה משהו. קולו של אור היה רם. אמו סיפרה שהוא מאוד התקדם באוכל ובשינה. הוא התנועע במהירות רבה ובזחילה אינטנסיבית בחדרי. הכפיפה היתה כבר ברורה יותר בגופו והוא שיכלל את יכולת ההישענות וההפרדה בין צד לצד. במצבים שבהם שכב על הגב – הביא את הרגליים אל הבטן פעמים רבות ואפילו "נשאר שם".

במפגש החמישי – "שיחקנו" אור ואני עם אלמנטים תנועתיים שונים – מגוון תנועות ופעולות, אור העביר מספר פעמים שרשרת חרוזים סביב לראשו אל צוארו, נשאר בעמידת שש ו"יצא ממנה" באופן מאורגן ולא בקריסה ובכלל – היתה לי הרגשה שהילד והמערכות שלו "למדו" את החסר.

טיפול שכזה לא נישכח…מה רבה היתה התרגשותי היום עם קבלת האסמס…

הרבה בריאות לאור ומשפחתו.!